<h1>ראבי"ה סימן תקי"ד</h1>
<h2>דף קה:</h2>
יש שנוהגין שכל [כוס] ששתו ממנו מחזיקין אותו לפגום, אם לא יערה לחוץ כל מה שבכוס וימזוג יין אחר לקדש [עליו], וכן לברכת המזון, וכן נוהגין בארץ צרפת, וכן ראיתי נוהג מורי הרב ממיץ. ומדקדקין לה מהך שמעתא, שהרי מיירי דנפיש מכשיעורא, כדאיתא בפרק אלו דברים [שבין בית שמאי ובית הילל] [נ"ב ע"א], ואי איתא ישפוך מעט בידים ויטעום מן הכוס ויחזור ויוסיף עליו מה שבידו. ואין לומר נמי שמכשיעור צריך לטעום, מדמשני דטעים ליה בידיה שמע מינה דאין צריך. ויש דיחוי. ובבית אבא מרי ראיתי שלא היה מערהו לחוץ, אך כשהיה שותה ממנו היה מוסיף עליו מעט יין או מים. וכן נוהגין בארץ אשכנז. והניהוג שלנו נראה לי [עיקר]. וראיה לדבר מצאתי מן הירושלמי ברכות [פרק שלשה שאכלו בסופו] [ה"ה] דתנן אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מברכין רבי זריקן בשם רבי יוסי בר חנינא מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של [ברכה] שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא נהוגין רבנן בהדין כסא דקידושא, פירוש שהיו נותנים לתוכו מים. ומסיים התם מילתא דרבי (יונה) [יוסה] פליגא דרבי יונה טעם כסא ומתקן ליה אין תמר שהוא מזוג והתני השותה משקים [מזוגין] שעבר עליהן הלילה דמו בראשו אמר רבי יוחנן והן שלנו בכלי מתכות. פירוש רבי יונה לא היה רגיל בשתיית היין, כדאמרינן בירושלמי דזרעים [עיין שבת פ"ח ע"א] (אמר) רבי יונה כד הוה שתי ארבעה כסא דחמרא מחזיק(ינן) רישא מ[דיב]חא ועד עצרתא, והנה היה טועם מעט מלא לוגמא מן הכוס והיה מצניעו עד למחרת ומתקן ליה ומוסיף עליו כשמברך. וזה שמדקדק אם כשבירך עליו מאתמול היה מזוג אם כן היכי שתי למחר ומברך עליו כשהוא מוסיף עליו מעט, דהיינו תיקונו, הרי מסוכן הוא לשתות מן המים שבתוכו שלנו הלילה. ומשני רבי יוחנן לעולם היה מזוג, ולא פליג, ואינו מסוכן אלא כשלנו בכלי מתכות, אבל בכלי אחר לא (ש"מ). מכל מקום שמעית מיניה שיש לו תיקון בתוספת, שאם שצריך שיהיה כולו יין אחר היכי מדייק מיניה מידי, הלא זה האחרון לא עבר עליו הלילה, שאינו מזוג עדיין, אלא שמע מינה כדפרישית.
כל ימי תמהתי למה לא נחשב בכלל עשרה דברים המנוים בכוס של ברכה [בפרק שלשה שאכלו נ"א ע"א] שלם, פירוש שלא יהיה פגום. והייתי מתרץ כל כוס שאינו מלא יין, בין גדול ובין קטן נקרא פגום, כדאמרינן [סנהדרין מ"א ע"ב] [עד] שתתמלא פגימתה לגבי לבנה. והנה הוא בכלל מלא, שהוא אחד מעשרה דברים. וכוסותיהם היו משערים ברביעית לברכה, כדאמרינן בבבא בתרא [בפרק חזקת הבתים נ"ח ע"ב] אנטל אנבג בת רביעית מהו רביעית של תורה. והיינו דקאמר רב אשי טעמו פגמו וכוס של ברכה צריך שיעור חדא מילתא היא, כשהכוס מלא אין בו כי אם רביעית, [ו]כשטעם ממנו מלא לוגמא אינו מלא, וגם חסר משיעור הרביעית. והנה כשאינו מלא אפילו לשתות בו עתה הוי פגום, ואלו היה בו יין הרבה ושתה בו ושוב נותנו לכוס קטן והוא מלא (ו)אינו פגום. והייתי מקשה מההיא דריש פרק אלו דברים [במסכת ברכות נ"ב ע"א] דפריך והאמר מר המברך צריך שיטעום, ומשני דטעים ליה, ופריך והאמר מר טעמו פגמו, ומשני דטעים ליה בידים. [והייתי] מפרש שיטעום כך שלא יהא ניכר לכל חסירתו, כי מיירי בכוס דנפיש, אלא שהניקשה לא נתן לב לדבר, והוא סבר דבכוס קטן מיירי, והוקשה לו והלא צריך שיעור, ואמר לו בכוס דנפיש קאמינא מעיקרא. והייתי אומר שמה שנהגו שכשהוא פגום מטילים לתוך הכוס פרפרת אחת [הוא כדי שירום] ויעלה היין ויראה מלא, והוא הדין לכל דבר שיטילו בו. ודבר זה אינו מועיל אלא בכוס קטן וקרוב למלאותו. ושאלתי את פי אבא מורי מאין הניהוג שמשליכין לתוכו מעט לחם, ואמר לא ידעתי, אך ראיתי נוהגין כן. ומכל מקום בתוספת יין מעט או משקין אחרים, שדומה למזוג, יישר בעיני, כמו שהוכחתי מן הירושלמי. והא דאמרינן רב אשי קפיד אחביתא פגימא, קפידא בעלמא הוה, כשהיה יכול למצוא יין אחר. ומורי אבי פירש דאפילו בדיעבד לא, [מדלא דחי] ומשני בפרק אלו דברים שאני הכא דאין לו. ובחביות גדולות שלנו של עץ אפילו קפידא ליכא. ושוב מצאתי בירושלמי בסוף פרק שלשה שאכלו [ה"ה] אמר רבי אחא שלשה דברים נאמרו בכוס של ברכה מלא עיטור ומודח, ומסיים אמר רבי אליעזר כוס פגום אין מברכין עליו. ושמע מינה דמלא לאו למעוטי פגום אתי, דאם כן מאי חידש רבי אליעזר. ובשעת קידוש וברכת המזון הגון לכסות ראשו, וכדאמרינן [בסוף פרק שלשה שאכלו עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה טעון הדחה ושטיפה חי ומלא] עיטור ועיטוף (בסוף פרק שלשה שאכלו) רב פפא מעטף ויתיב רב אשי פרס סודרא ארישיה. ואף על גב דאמר רבי יוחנן אנו אין לנו אלא ארבעה הדחה שטיפה [חי ו]מלא, כיון דרב אשי בתראה הוא קפיד אעטוף וגילוי הראש עבדינן כוותיה. ובירושלמי [בסוף פרק שלשה שאכלו] [שם] גרסינן מתעטף ומברך אם עשה כן הרי הוא כמלאכי השרת מאי טעמא בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו.
